1ויקרא יעקב - שלח בשבילם.2האספו - כי שבעים נפש הגדילו באלו שבע עשרה שנה ונעשה עם רב, וכדברי רבותינו לשש מאות אלף.3את אשר יקרא אתכם - ענין גבורתם ונחלתם.4כחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז - דיבור אחד הוא. דרך המקראות לכפול את דבריהם כחי, חילי, ממוני. וגם אוני ממוני הוא, כדכתיב: מצאתי און לי. וידיו תשבנה אונו כלומר: בכורי אתה ומתוך כך חילי וראשית ממוני.5יתר על אחיך היה לך לשאת. ויתר עז היה לך למלוך על אחיך, אבל פחיזה ובהלה היה לך כמים הנשפכין, לכן אל תותר לא הבכורה ולא המלכות.6כי עלית משכבי אביך - וכן כתוב בדברי הימים: ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתייחס לבכורה, כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף.7יצועי עלה - כלומר, יצועי היתה עולה. הרבה לשון פעל מתפרשים לשון פועל, כמו: נתתי כסף השדה, נותן אני.8מכרותיהם - אַחֲוֹתֵיהֶם כפל לשון של שמעון ולוי אחים כלומר, שמעון ולוי אחים היו לרעה.9כלי חמס - הייתה אַחֲוָתָם מכרותיך ומולדתיך לשון קרובים, אבל מְכֵרוֹתֵיהֶם משקל דגש הוא, כמו מסיבותיהם לשון קורבה, אבל הריש במקום החירק נהפכת לציר"י הוא קמץ קטן, כמו בֵּרֵךְ תחת בִּרֵךְ איבד ושיבר. וכן: חרף ה'. ושרת את אחיו, כלם משקל דגש מכרותיהם לוד פרנטייש בלע"ז.10בסודם אל תבוא נפשי - יהי רצון שלא תהא נפשי בעצתם, כי כל אל שבתורה להבא הן או קללה, או בקשה או ציווי לא ימצא אל לשעבר, לכן אין לפרש לא באה נפשי.11כי באפם - שהרי באפם.12עקרו שור - כמו: ואת סוסיהם תעקר.13ארור אפם - לא יצליחו באפם להינקם ולעשות רעה ולכן איני חפץ בקהלם ובחיבורם יחד.14אחלקם ביעקב - כי לוי נתפזר בשנים עשר שבטים, כדכתיב ביהושע, נמצא שמעון לבדו בלא לוי.15יהודה אתה יודוך - המפרש ישבחוך אחיך שטות הוא בידו, אלא לפי שגינה את הראשונים ונטל מלכות מראובן ופיזר שמעון ולוי אמר ליהודה: אבל אתה - יתנו, לך אחיך - הוד מלכות כמו שמוכיח סוף הפסוק ישתחוו לך בני אביך. וכן: ונתת מהודך עליו, תן לו משירותך בחייך. וכן בדניאל: ולא נתנו עליו הוד מלכות. וכן בשלמה כתיב הוד מלכות: ויתן עליו הוד מלכות בדברי הימים.16יודוך - ימליכוך. כמו יהודוך, כדכתיב: כי על כן עמים יהודוך. וכן יושיעך ה' כמו יהושיע. ומ"מ אע"פ שנגזר יודוך מן הוד מלכות, אין הה"א עיקר אלא מגזרת חטופי פ"ה פעל של אות יו"ד הוא, כמו ישב יצא, שיאמר הוציא הושיב. וכן מן ירה בים הורה. ויורו המורים. וכן: איש לא הונה מגזרת לא תונו. וכן יאמר הודו לה'. יודו לה'. הוגה ורחם כלם עיקרם בראשם אות יו"ד ונופלת לפרקים ובאה אות וא"ו במקומה.17וישתחוו - שתמלוך עליהם.18בני אביך - לפי שמארבע אמהות היו אמר: בני אביך, אבל כשבירך יצחק את יעקב, כתיב: בני אמך.19גור אריה יהודה - כמו: והנה כפיר אריות. הנער קרוי גור, כדכתיב: בתוך כפירים רבתה גוריה. לפי שהוא קל וגיבור יותר מאריה זקן, ממשיל את יהודה לגור אריה.20מטרף בני עלית - אתה יהודה בני לאחר שתעלה מלטרוף טרף באומות ותכרע ותשכב בעירך, לא יבא אויב להחרידך ולהקימך ממקומך. זהו עיקר פשוטו. והמפרשו במכירת יוסף לא ידע פשוטו של פסוק ולא בחילוק טעמים כלל.21לא יסור שבט מיהודה - המלכות שניתן לו להשתחוות לו כל אחיו שנים עשר, לא תפסוק ממנו כל אותה הגדולה ולא מחוקק - ושררה מזרעו עד כי יבא - יהודה שילה - כלומר, עד כי יבא מלך יהודה הוא רחבעם בן שלמה שבא לחדש המלוכה בשילה שזהו קרוב לשכם, אבל אז יסורו עשרת השבטים ממנו וימליכו את ירבעם ולא נשאר לרחבעם בן שלמה רק יהודה ובנימין.22יקהת עמים - קבוצת האומות שהיו כפופים תחת שלמה אביו, כדכתיב: הוא רודה בכל עבר הנהר נתקבצו שם להמליך רחבעם, כדכתיב: וילך רחבעם שכמה כי שכם בא כל ישראל להמליך אותו ושכם אצל שילה, כדכתיב ביהושע: ויאסוף יהושע את כל ישראל שכמה וכל הפרשה. ולבסוף מפרש כל אלו הדברים היה לפני ה' בשילה. וגם בשופטים: הנה חג ה' בשילה במסלה העולה בית אל שכמה וגו'. וגם בירמיה: ויבאו אנשים משכם משילה ומשמרון. וקרקע חלקה היה בשכם סביב האלה אשר עם שכם הראויה להתקבץ שם בני אדם ולכבוד משכן אשר בשילה הסמוך שם. ויעקב עיקר הגדולה של יהודה שמדוד עד רחבעם פירש, אבל חוסר הגדולה לא רצה לפרש אלא מכללו של מקרא אתה מדקדק, שמשילה ואילך נתמעטה.23אסרי לגפן עירה - עיר בן אתונות צריך לקשור לגפן אחת להטעינו מרוב ענבים.24ולשורקה - אחת.25בני אתונו - כפל לשון, כדכתיב בשלמה: וישראל ויהודה רבים איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו כי משופעים ביין היו.26כבס ביין לבושו - לאחר שבצרו הענבים ודורכים אותן בגיתות מתלכלכין בגדיהם בדריכות היינות, כדכתיב: מדוע אדום ללבושך ובגדיך כדורך בגת. וכתוב שם: וכל מלבושי אגאלתי. ואחר הדריכה שותים את היין ולכך הוא אומר: חכלילי עינים מיין - כדכתיב: למי חכלילות עינים למאחרים על היין.27סותה - לשון בגד.28חכלילי - אדמות עינים קרוי כן.29ולבן שנים - משתיית חלב, כדכתיב: שתיתי ייני עם חלבי. וכן: בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב.30ולבן - כמו לבן. כשהוא דבוק יאמר וּלְבֶן. כמו: מן חלב וחלב צאן.31לחוף ימים - שפת הים שהים חופף שם ומתחכך. ואם תאמר מה בצע, מאחר ששפת הים גבוהה מאד ואין יכולין לרדת שם לקנות סחורה, לכן הוא מפרש -32והוא לחוף אניות - במקום הנמל והשפה נמוכה ובאין האניות ובאין יושבי הארץ וקונים סחורה שבאניות.33על צידן - שהוא מקום סחורה רבה, כדכתיב: סוחר צידון עובר ים מלאוך. ובישעיה כתיב: בושי צידון כי אמר ים מעוז הים וגו'. ולכן אמר משה: שמח זבולון בצאתך בים לסחורה.34יששכר חמור גרם - לא כזבולון שהולך עם עוברי ימים לסחורה, אלא עובד אדמתו יהיה כחמור בעל אברים חזק מצוי.35בין המשפתים - תחומי העיר לחרוש ולעבוד את האדמה, כדכתיב: על כל מים משלחי רגל השור והחמור לחרוש ולזרוע. וכן אמר משה: שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך.36וירא - יששכר מנוחת האדמה37כי טוב - יותר מלצאת למרחקים.38ואת הארץ כי נעמה - ומצלחת, כדכתיב: אל המנוחה ואל הנחלה.39ויט שכמו לסבול - עול של מלכי ישראל.40ויהי למס עובד - לתת למלכים עישור תבואותיו, כדכתיב: ואת שדותיכם יעשור, זהו עיקר הפשט. ובשורת עושר הוא לשבט יששכר.41דן ידין עמו - המפרש על שמשון לא ידע בעומק פשוטו של מקרא כלל. וכי יעקב בא להתנבאות על אדם שנפל ביד פלשתים וינקרו את עיניו ומת עם פלשתים בענין רע?! חלילה חלילה. אך על שבטו של דן נתנבא שהוא מאסף לכל המחנות. וגם ביהושע כתיב: והמאסף הולך אחר הארון ולפי שהיה הולך כל הימים בין בימי משה בין בימי יהושע אחר כל הדגלים והיה צריך להלחם עם כל האומות הרודפים אחריהם לזנב כל הנחשלים אחריהם בדרך, ולהינקם מן האומות כי גיבורים היו. לכך אמר יעקב: דן ידין עמו - ינקום נקמת עמו42כאחד - כל43שבטי ישראל - היה נוקם נקמתם ומשמרם מרודפיהם, כמו: כי ידין ה' את עמו וגו'. ודם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו. וכמו: ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה.44יהי - שבטו של.45דן נחש עלי דרך - להרוג את האומות.46ויפול רוכבו - האויבים נופלים לפניו.47לישועתך - דן48קויתי ה' - שיושיע אותך וישגבך על האומות.49גד גדוד - גדוד ישראל יגודו אחריו, כשיהיו הולכים למלחמת יהושע, וכדכתיב: חלוצים תעברו לפני אחיכם ובשוב גד מן המלחמה ישובו של גד אחר עקיבן של ישראל, שכן דרך כשיוצאין למלחמה יוצאין תחלה ובחזרתן הם אחרונים לשמור את השבטים מן המלחמה, פן ירדפו האויבים אחריהם.50מאשר שמנה לחמו - כי מאשר היו מביאין שמן זית ומטגנים מאכלם בשמן. וכן אמר משה: ברוך מבנים אשר. יברכוהו ישראל ויהי רצוי להם לפי שטובל בשמן רגלו.51והוא יתן מעדני מלך - מס של שמן היו גובין ממנו מלכי ישראל למשוח בו לעדן את בשרם, כדאמרינן במנחות: אנפיקונון שמן זית שלא הביא שליש. ולמה סכין אותו? שמשיר את השער ומעדן את הבשר. כמו: היתה לי עדנה בשר חלק.52אילה שלוחה - גבורים קלים כאילות, כדכתיב: וכצבאים על ההרים למהר.53הנותן אמרי שפר - בשובם מן המלחמה ממהרים מתוך קלותם לבשר בשורות משופרות של נצחון המלחמה, וכדכתיב: זבולון עם חרף נפשו למות, ונפתלי על מרומי שדה, כדרך הצבאים הרצים על מרומי הרים.54בן פורת יוסף בן פורת עלי עין - הרי פסוק זה דוגמת לחצאים בראש המקרא, אלא שמזכיר במי הוא מדבר וחוזר וכופל חצי ראש המקרא ומסיים דבורו, כמו: נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם. כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו. עד מתי רשעים ה' עד מתי רשעים יעלוזו. הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל. ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב.55אף כאן: בן פורת יוסף - בן הפורה וגדל יוסף. ועל מה הוא גדל?56בן פורת עלי עין - גדל ורבה על עין להסתכל למעלה מן העין, בקומתו וביופיו. בנות מצרים.57צעדה - כל אחת ואחת.58עלי שור - לשון ראייה. כפל לשון של עלי עין. כמו: ומגבעות אשורנו, שהיו בנות מצרים צועדות והולכות לראותו כמו אשת פוטיפר וחברותיה. ומתוך כך -59וימררוהו ורובו - מתוך שנתנה אשת פוטיפר עיניה בו השליכוהו בבית האסורים.60ורבו - כפל לשון של חצים שבפסוק כמו: יסבו עליו רביו. חציו. ולכן הוא נדגש, אבל מגזירת מריבה יאמר אשר רבו בני ישראל, כמו: מן קם קמו, מן שב שבו, כך יאמר מן הרב רב עם ישראל רבו.ומדמה הפסוק לשון הרע של פוטיפר לחצים, כדכתיב: חץ שחוט לשונם מרמה דבר. וידרכו את לשונם קשתם שקר.61ורבו - מגזרת רבב. כמו סבו מן סבב, צהלי ורוני מן רנן.62רבו - שיטרוט בלע"ז.63ותשב באיתן קשתו - הקשת החזק שקורין אלבלטרא מושיבין אותו על עץ איתן וחזק שקורין פורקא והמושך בקשת ההוא אם הוא אדם חזק מאד, מושך את חבל הקשת בזרועיו ונכפפין זרועיו עד גופו ויורה החץ למרחוק. ואם הוא חלש אינו יכול למשוך החבל. וכן פירוש המקראות מצרים ירו בו חצים ונתנוהו בבית הסוהר, וענו בכבל רגלו - והוא יצא ומלך עליהם כי קשת שלו היה חזק ואיתן משלהם ואסרם, כדכתיב: לאסור שריו בנפשו.64ויפוזו זרועי ידיו - נכפפו זרועיו במושכו חבל הקשת וזרק חיציו עליהם, כי איש חזק היה למשוך איתן הקשת שקורין פורקא. וכן מצינו זרוע אצל דריכת קשת, כדכתיב: ונחתה קשת נחושה זרועתי והוא לשון דריכת קשת. וכן: כי חציך נחתו בי. ותנחת עלי ידיך.65ויפוזו - נכפפו. כמו: ויהי דוד מפזז ומכרכר. פיזוז בידים. כירכור ברגלים. ויפוזו מן פזז. כמו: יסובו מן סבב.66מידי אביר יעקב - ע"י הקב"ה בא לו זה הניצחון והממשלה.67אביר יעקב - כפל לשון של.68רועה אבן ישראל - וכן: אביר הרועים אשר לשאול וגם הרועים קרואים אבירים, על שהבקר והשוורים קרואים אבירים, כדכתיב: עדת אבירים בעגלי עמים. וכן: סבבוני פרים רבים אבירי בשן כתרוני.69מידי אביר יעקב - מי גרם לך זאת? הקב"ה שהוא אביר יעקב, האלהים הרועה אותי עד היום הזה. שע"י גדולתך זן אותי במצרים.70משם - הקב"ה גרם להיות.71רועה אבן ישראל - משפחת ישראל שכלכל יוסף את אביו ואת אחיו. אבן לשון אב ומשפחה. נו"ן יתירה כמו נו"ן של שגעון ועורון. ומ"ם של ריקם. ותהי הכנם.72מאל אביך - בא לך כל זה. והוא יעזרך.73ברכות תהום - שהתהום עולה ומשקה את הארץ.74ברכות שדים - שלא יהא השדים צומקים ולא ימותו הילדים מחוסר חלב.75ורחם - ואף בתוך הרחם לא ימותו העוברים, ולעניין הקללה כתיב למפרע: תן להם רחם משכיל ואפילו כשיגדלו יהיו השדים צומקים. ולא זו אף זו.76ברכות אביך גברו על ברכות הורי - ברכות אביך יעקב שבירכני הקב"ה, כדכתיב: והנה ה' נצב עליו וגו' גברו על ברכות הרים, כדכתיב שם: ופרצת ימה וקדמה וגו' נחלה טובה ובלא מצרים, מעולה מכל הרי עולם.77עד תאות - עד סוף.78גבעות עולם - לשון והתאויתם. תתאו לבא חמת. וברכות משה מוכיחין על פסוק זה. כי הורי לשון כפל של גבעות עולם, דכתיב שם: ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם, ואותן ברכות תהיינה לראש יוסף.79נזיר אחיו - מלך על אחיו.80בנימין זאב יטרף - על שאול שהיה מלך ראשון נתנבא שפשט בכל סביבותיו בכל האומות וכתב שם: בכל אשר יפנה ירשיע. שחבל בכל האומות. וגם בנימין היה עם מלכי יהודה הצדיקים אשר גברו על האומות, כדכתיב באסא וביהושפט וביחזקיהו.81ולערב יחלק שלל - שכן מנהגו של זאב. זאב ערבות ישדדם. כזאבי עקב לא גרמו לבקר.82אשר כברכתו - העתיד לבא כמו שאמור למעלה: אשר יקרא אתכם באחרית הימים.83לאחוזת קבר - ולא יוכלו לערער מלקוברני.84ויאסוף רגליו - הכניסן במיטתו כי עד עתה היה יושב, כדכתיב: וישב על המטה. ויוצא אותם יוסף מעם ברכיו. להגיד כח חזקתו של יעקב, שנתן הקב"ה בו כח עד עת גויעה.
